ב-7/10/23 אירע לנו כאן אסון נורא, מאז חלפו כבר יותר מ-4 חודשים, המלחמה ממשיכה, 134 חטופים טרם שבו למשפחותיהם, והלב השבור מתקשה להתאושש.
אבל הידיים… ידי מנסות מאז לסלול מרגוע לנפש, בשלל דרכים: בישולים לחיילים ומשפחות מפונות, עבודות גינה, ועבודה בסטודיו, עם החימר, כמובן!
הפעם, אפילו החימר על סגולותיו התראפויטיות המופלאות (שבזכותן התחלתי את "הסיבוב" הנוכחי שלי עם החימר…), התקשה לרכך את הכאב. יצירות אמנות שמגיבות למציאות הקשה מתחילות להיווצר אצלי רק עכשיו…
אך מה שעזר והפך למעין מדיטציה עבורי היו כלניות הקרמיקה שהתחלתי ליצור כחלק מהפרויקט הארצי המרגש והיפהפה "כלניות לפני הגשם", שיזמה הקרמיקאית יפה סולומון.
אני לא מרבה ליצור סדרות, אבל כשאני עושה זאת הבונוס העיקרי הוא תמיד שיפור ניכר בתוצרים, ככל שמתקדמת העבודה. הפעם לצד התיייפותן של הכלניות, היה בונוס נוסף: מצאתי עשייה תראפויטית עם משמעות.
הזמנתי א.נשים בקהילה להצטרף אלי בסטודיו לשעה קלה ללא החדשות הקשות, רק לשקוע בחומר הרך, ליצור משהו פשוט, בלי חשיבה ותכנון מורכב – תראפיה לנפש. טוב היה לכולנו ליצור יצירה עם משמעות ונתינה למען קהילות העוטף שעברו את הנורא מכל.
הכלניות האדמוניות החלו בטיול ברחבי הארץ, ליד קהילות העוטף המפונות, במקומותיהן הזמניים, וכבר התחילו למצוא את מקומן במרכזי הישובים, להביא עימן נחמה ותקווה.
